עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

היי, אני גל כהן
ילדה רגילה, ועברה כבר יותר ממה שרוב האנשים עברו בחיים.
יום אחד נמאס לי, הייתי חייבת לשחרר ולכתוב, פשוט לשפוך.
בבקשה, אשמח לעזור לכל אחד ואחת מכם.גם אם זה רק לספר,לשפוך,לצחוק, או לבכות, תרגישו חופשי לחפור (: אתם יכולים לשלוח לי אימיילים לכתובת galchoen2@gmail.com ואנסה לעזור :)
~stay strong~
חברים
DarknessJenny
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
עוד כמה אפשר?
02/03/2014 21:30
גל כהן
והשמיים כסדין שחור, לאט לאט מחניקים את הצחור. וברגע שהעולם כולו נהפך לאפל, נדמה שאת חיוכי המזויף מכסה הערפל. מבחינה אני בכוכבים מבעד לדמעות, מגלה להם את כל הסודות. והם זורחים להם ושומרים עלי, היחידים שעליהם סומכת, אומרת מה באמת כדאי. יודעת אני שהם יחזרו, לא כמו הזאת שהבטיחה, ההם ש׳עליך אני אשמור׳ צעקו. מגששת בתוכי למצוא את התשובות, מנסה לגלות אם עדיין יש משהו לגלות. כל מי שבי אי פעם פגע, רק מקרב אותי צעד נוסף לסכין הממתין למגע. ההבטחות שהופרו, המילים שרק לפגוע התכוונו, רק צלקות עמוקות בפנים נותרות. כל יום שעובר, הכאב רק גובר. כל לילה מרימה את עיניי למרומים, לוחשת, עוד כמה אפשר אלוקים?
2 תגובות
דקה לחיות
26/02/2014 20:04
גל כהן
עוד לילה ללא שינה עובר,
שהראש לא מפסיק לחשוב והלב מילל.
עוד כמה אפשר לסבול, 'זאת רק תקופה' הם אומרים, 'תמשיכי לגדול'.
ובלילה שאף אחד לא רואה, שהמיטה נהפכת לים של דמעות,
הגלים גועשים בשלל מחשבות.
אין זה הגיוני שמישהי כל כך קטנה צריכה לסבול כאב כל כך עמוק.
בבקשה, רק תנו לי דקה לחיות
3 תגובות
סודות
18/02/2014 20:55
גל כהן
כספר פתוח אנשים אותי קוראים,
ללא היסוס ובלי בושה את השורות גומעים.
אין שמץ פרטיות במקום כה קטן,
הסודות שרציתי שיישארו רק שלי, עכשיו של כל העולם.
דוחפים את האף ומגששים, 
בלי קור רוח עליי נושפים.
אלה לא דברים שנועדו לעיניכם הלב צועק,
אך הפה רק אנחה קטנה פולט.
כנראה לא ידעתי מה אני עצמי רוצה,
פשוט לפרוס כנפיים, ללחוץ על הגז ולברוח בתאוצה.
לאט לאט חשפתי את הסודות,
שלא אוכל לקחת חזרה.
ואת, את היחידה שיודעת בוודאות.
מסתכלת עלי בעיניים חסרות משמעות.
חושבת שאינך יכולה לעזור, למרות שאת היחידה שאולי 
תצליח לשכנע אותי שכל זה, בעצם, לא כל כך כדאי.
0 תגובות
לא יכולה יותר
13/02/2014 20:47
גל כהן
מבטים מודאגים,עיניים עצובות ובטן ריקה. 
צחוק מזויף, בכי מוסתר, שאני את האוכל בלי היסוס מעבירה.
 עוד שקר ועוד חיוך מרגיע, עוד ארוחה ועוד צלחת ריקה.
עוד מחשבות ועוד שיכנועיים, אוכלת את עצמי מבפנים.
 נמאס לשקר ולהחביא את האמת
ולאט לאט אני נעלמת 
החיוכים המפוזרים, העיניים האדישות,
 מחכה שמישהו ישים לב שאת רגליי אני גוררת
יכולה להרגיש את זה בפנים, שלא עוד הרבה זמן אוכל להעמיד פנים. 
בקרוב מאוד לא ישארו בי הכוחות
להמשיך לעמוד על רגליים רועדות.
1 תגובות
בלב המדבר
08/02/2014 19:26
גל כהן
ללכת וללכת, לא ליפול, הבטיחו שבסוף יהיה טוב. קשה הדרך וארוכה, בקושי רב מחזיקים מעמד. הדרך מפותלת, קמה ונופלת, מרגישה שלגוש בגרון בקרוב תפתח הדלת. עוד כמה אפשר דורשת לדעת, הולכת אל הלא נודע, הסבלנות פוקעת. צונחת על ברכי שדמעות זולגות על לחיי. קשה היא הדרך בלי התמרורים, רוצה אל הסוף להגיע אך בי הזכרונות פוגעים. מנסה לקום בלי הישג, רק שוכבת לי בלב המדבר, בוכה מייאוש, מנסה ולא מצליחה להמציא לעצמי תירוץ. שואלת את האל שבמרומים, למה לא גאל אותי מהייסורים. ייסורי המצפון וייסורי הנפש שליוו אותי כל הדרך, מודה לכם שבאכזריות התעללתם. שברתם והכאבתם בלי רחמים, רק שתדעו שהאיש הבא שלו תמררו את החיים, גם לו יהיו אותם רגעים. רק, משאלה אחרונה, עזבונה את חבריי במנוחה. סבלתי אני מספיק בשביל כולם, בבקשה אותם אל תשברו ובנפש תכאיבו. אמשיך לסבול בשקט, רק תנו לאוהביי את הכוחות שיגלו, שילדתם הקטנה, את כנפייה פרשה ולעולם לא תשוב.
0 תגובות
חברה יקרה שלי
05/02/2014 16:53
גל כהן
חברה יקרה שלי,
מתי תביני שלי את לא צריכה לשקר.
חברה יקרה שלי בבקשה,
אל תתני לכולם לשבור אותך.
כי את,חברה יקרה שלי,
הוא הדבר שהכי חשוב לי בחיים.
בבקשה חברה יקרה שלי, אל תשברי
אל תתני לעולם אותך למוטט,
חברה יקרה שלי,
כמה שהעולם אכזר.
חברה יקרה שלי,
יש לך את העיניים הכי עצובות ויפות שראיתי בעולם.
חברה יקרה שלי,
בבקשה הורדי את החיוך המעוקם.
חברה יקרה שלי,
בבקשה תלמדי לאהוב את עצמך.
חברה יקרה שלי,
אני כל כך אוהבת אותך.
חברה יקרה שלי,
אל תעלמי לי כמו כולם.
חברה יקרה שלי,
אני פה בשבילך.
2 תגובות
חיוך עקום
02/02/2014 18:14
גל כהן
יוצאת החוצה, מסתכלת סביב, מתיישבת על אבן שאנחה יוצאת מפיי.
עוברים ושבים מתהלכים על פניי, מחטיפים מבט וממשיכים בעיניינם.
אינם יודעים, שהילדה שהרגע שלחה לעברם חיוך עקום, אוכלת את עצמה מבפנים.
ואולי זה הוא הדבר היחיד שתאכל היום, מי יידע?
עוברת בראש על השבועות הראשונים, מנסה להבין מתי זה התחיל.
ממתי התחלתי לחשב כל דבר שנכנס לי לפה?
ממתי התחלתי לתהות איך אוכל להרזות.
מסתכלת במראה, מעקמת את אפי ומפנה גב.
לא אשקר, אני לא אוהבת את מה שמראות עיניי.
ילדה רגילה, יחסית גבוהה, עיניים חומות שמסתירות היטב
את הכאב שמתחבא עמוק בלב.
מפשילה שרוולים, בוחנת את החתכים, נאנחת ודומעת בלי מעצורים.
'למה אני ככה' רוצה לצעוק. הכל רגיל, סתם עוד אחת, רוצה להיות, משהו מיוחד.
הרוח מתחזקת ושיניי רועדות אבל אני שקועה במחשבות.
האם אני באמת מסתירה את זה טוב מידיי, או שאנשים סביבי פשוט עוורים?
האםאין רואים או שכולם מתעלמים?
חוזרת הביתה, אמא מציעה לי לאכול ארוחת ערב ואני מלמלת שאכלתי מקודם.
מנגבת את עיניי במהירות, אסור שיראו. שהילדה החזקה תשבר? את זה אף אחד לא ייראה.
אבל שהדלת סגורה, מביטה אני בתקרה ושואלת את עצמי בלי קול,
אם אנשים באמת לא שמים לב שהפסקתי לאכול.
2 תגובות
לאט לאט נעלמת
27/01/2014 20:33
גל כהן
הכאב לא עוזב ולא נותן מנוחה,
לא לשעה לא לדקה ולא לשניה.
המחשבות והזכרונות לא נשכחים,
מנסה בכל כוחי לא לחשוב.
כי ברגע שהמחשבות צפות, אין מעצורים.
יש יותר מדיי עניינים לא סגורים,
התחלות חדשות,
וזכרונות פגועים.
קשה למצוא את השביל שלך,
כשאני עצמי איני יודעת לאן ארצה להגיע.
העיקר הוא לשלוח עוד חיוך מזויף,
העיקר שיעזבו ולא יחשדו.
העיקר שלא יראו אותי נחלשת,
ולאט לאט....
נעלמת.
0 תגובות
להיות עם עצמך שלמה
24/01/2014 15:08
גל כהן
עוד שבת של מחשבות,
של דמעות ותהיות,
של לעמיד פני שמחה ולהקרע מבפנים,
להתמודד עם כל הקשיים.
עוד שבת של זכרונות,
שהשעות חולפות בינתיים,
ואת שקועה במחשבות עדיין.
עוד שבת שאת מנסה להתמודד עם האמת,
כל כך קרובה, אך מושיטה יד ואפילו לא קרובה,
להיות עם עצמך שלמה.
עוד שבת...
0 תגובות
סך הכל חיבוק
22/01/2014 18:57
גל כהן
עוד חיוך מזויף על פניי ועוד שקר יוצאים מפיי,
מנסה להגיד את האמת אבל חוזרת בי.
עוד יום עובר ושום דבר אינו משתנה,
מנסה להשיג תשובות אבל איש אינו עונה.
כמה שעצוב בפנים איש אינו רואה,
אלא אם כן מסתכלים היטב.
מסתכלים על הצלקות הנפשיות והפיזיות,
מסתכלים על החיוך העקום ותיק האוכל הריק,
ורק  אז אולי מבינים שהילדה השמחה והמאושרת,
כל מה שהיא מבקשת,
זה בסך הכל חיבוק ממישהו שהיא אוהבת.
2 תגובות
« הקודם 1 2 הבא »